בחלק מהבנינים המיועדים לחיזוק נגד רעידות אדמה שעפ"י תמ"א 38, גג הבנין אינו נכלל במסגרת שטחי הרכוש המשותף אלא צמוד לדירות שמתחתיו.

לחילופין, קיימים מקרים בהם ממוקמות דירות גג פרטיות או חדרי יציאה לגג בגג הבנין.

למרות העובדה שגג הבנין הינו בבעלות פרטית ומכאן שניתן לחשוב שזכויות הבניה שעפ"י התמ"א הניתנות למימוש בגג הבנין שייכות אך ורק לבעלי דירות הגג או למי שהגג צמוד לדירתם לא כך הדבר.

למען הסר ספק, זכויות הבניה המוקנות מכח הוראות תמ"א 38 המאפשרות תוספת של 2.5 קומות ע"ג הבנין הקיים שייכות לחלקה ולכלל בעלי הזכות בנכס/דיירי הבנין.

אין ספק שקיומם של חדרי היציאה לגג, דירות גג או גגות צמודים לדירות שמתחתם מקשה על יישום התמ"א ככל שבעלי דירות הגג מתנגדים לאפשר תוספת בניה ברכושם הפרטי ו/או מההיבט הכלכלי.

אין כל אפשרות לכפות ןלחייב את בעלי הגג לתת הסכמתם למימוש התמ"א. ככל שדיירים אלו מתנגדים למימוש התמ"א לא ניתן לישמה בגג הפרטי.

במרבית המקרים הנ"ל, יסכימו בעלי דירות הגג למימוש התמ"א בתנאי לקבלת דירת/ות הגג החדשה/ות שבמפלס העליון החדש של הבנין שלאחר בצוע התוספות.

דרישה זו פוגעת ברווחיות הפרויקט ומשכך פוגעת בסיכוי המימוש.

לסיכום, אין כל הבדל בשיווך זכויות הבניה לכלל בעלי הנכס בין אם מדובר בבנין עם גג הכלול ברכוש המשותף ובין אם מדובר בגגות פרטיים ובכל מקרה כל זכויות הבניה שמכח הוראות תמ"א 38 שייכות לכלל בעלי הזכות בחלקה.