לאחרונה התבשרנו על קריסתו של בית משותף בחולון.
נשאלת השאלה מי אחראי לבדיקת יציבות הבנין מסגרת אחזקתו השוטפת.
בבנין משותף, האחריות הינה של דיירי הבנין באופן חד משמעי.
עליהם לעקוב אחר מצבו של ביתם ולמקרה של היווצרות סדקים, שקיעות ו/או התרופפות חלקי בנין, עליהם להזמין על חשבונם בדיקה של מהנדס בנין לקבלת חוות דעת.
קיימת גם האפשרות לפנות לאגודה לתרבות הדיור לקבלת חוות דעת כנ"ל ממהנדס שיופעל מטעמה ובתנאי שהבנין רשום כחבר באגודה.
בדרך כלל חוות הדעת תהיה לעריכת תיקונים מקומיים כגון חשיפת הברזל שהחליד וגרם לסדיקה ולנפילת חלקי בטון ניקויו וכיסויו בבטון מסויים. במקרים מסויימים התיקון יכלול גם את החלפת חלקי הברזל החלודים בחדשים.
פעולות אלו יעשו ביוזמת דיירי הבנין ועל חשבונם ובאחריותם.
כל הפעולות הנ"ל תהיינה יזומות ע"י דיירי הבנין כשבסיומן אין חובת דיווח ועירוב הרשות המקומית.
לחילופין, באפשרות דיירי הבנין לפנות למהנדס הרשות המקומית לקבלת חוות דעתו. במקרה זה הפנייה והביקור של מהנדס הרשות אינם כרוכים בתשלום כל שהוא.
יחד עם זאת, ככל שמהנדס העיר מחליט שהממצא/ים הינם מסוכנים, בסמכותו להכריז על הבנין כבנין מסוכן.
ההכרזה יכולה להיות על פריט מסוים שכשל כגון מעקה גג שמתפורר הדורש תיקון מקומי ועד להכרזה כללית שהבנין הינו מסוכן דורש חיזוק ו/או הריסה לרבות פינוי דייריו.
חוות הדעת של המהנדס הפרטי המופעל על ידי הדיירים אינה מוגבלת בזמן ליישום מסקנותיו.
לחילופין, הטיפול הנדרש עקב הכרזת מהנדס העיר על המבנה כמסוכן הינו מוגבל בזמן.
בסיום עבודות השיקום על הדיירים לזמן את מהנדס העיר לבדיקת העבודות ואישורן.
אי עמידה בלוחות הזמנים שבו קבע מהנדס העיר בצו הבית המסוכן יכול להוביל לביצוע התיקונים הנדרשים על ידי העיריה בעלויות גבוהות יחסית ו/או העמדה לדין על אי עמידה בקיום הצו.
לסיכום, בניגוד להשערה הרווחת, לרשות המקומית, אין הסמכות החוקית והיכולת, לערוך בדיקות שגרתיות ליציבות הבניינים שבתחום בשטח שיפוטה. הסמכות לכך, ניתנת לרשות המקומית, אך ורק כאשר דיירי הבנין פונים למהנדס הרשות המקומית לבדיקת חשד פגיעה ביציבות הבנין שלהם.