במבנה המוגדר כנמוך אין חובה להקמת חדר מדרגות מופרד ומוגן אש. במבנה המוגדר כגבוה חלה חובת הפרדת חדר המדרגות מהמבואה הקומתית המשמשת את הכניסה לדירות שבאותה הקומה. דרישות אלו הינן דרישות של שרותי הכבאות בבואם לאשר את יישום תמ"א 38 בחלופת "עיבוי".

לאחרונה שונו תקנות חוק התכנון והבניה להגדרת גובה מבנה כבנין נמוך כאשר מיישמים את התמ"א בחלופת עיבוי דהיינו בהרחבת דירות קיימות ובתוספת קומות הכוללות דירות חדשות.

המשמעות שבהגדרת הבנין כנמוך או גבוה הינה בדרישות כיבוי אש הן לענין הגובה והן לענין אורך דרכי המילוט מהבנין.

בתקנות הקודמות תוספת קומה חדשה אחת על גבי הקומות הקיימות ככל שיהיה מספרן, לא שינתה את הגדרת הבנין מנמוך לגבוה.

תוספת של מספר קומות חדשות עד לגובה של 19 מ' ממפלס הכניסה לבנין ועד למפלס הדירות שבמפלס העליון לא הפכה את הבנין מנמוך לגבוה. בצורה זו ניתן היה להכנס לדירות שבמפלס הקומה השישית שעל גבי קומת העמודים בלבד. למקרה של זכויות בניה נוספות הרי שניתן היה לישמן בדירות העליונות הנ"ל כשהן מתפקדות כדירות דופלס או טריפלקס דהיינו בנות 2-3 מפלסים פנימיים שהעליה למפלסים אלו נעשת מתוך הדירה עצמה במדרגות פנימיות ובכל מקרה כאשר מפלס הכניסה אליהן מחדר המדרגות המשותף הינו במפלס 19.00+  מ'.

תקנה זו היתה מספקת כאשר זכויות תמ"א 38 איפשרו תוספת קומה אחת בלבד עם קומת חדרי יציאה לגג טרם כניסתו לתוקף של תיקון מס'  3 .

כידוע, תיקון מס' 3 לתמ"א הרחיב את זכויות התמ"א לאפשרות תוספת של 2.5 קומות מעל לבנין הקיים. במצב זה, ללא שינוי התקנות, תוספת קומות מירבית לדירות חדשות לא היתה יכולה להתקיים מעבר לתוספת של 2 קומות בלבד על בנין קיים בן 4 קומות על עמודים כאשר המימוש של מחצית הקומה הנוספת יכול להתממש רק כהשלמה לדירות העליונות כדירות דופלקס ולא כדירות נוספות. המגבלה הנ"ל פגעה ללא ספק בכדאיות הכלכלית של מימוש התמ"א ועל כן הקשתה על המימוש.

על מנת לאפשר יישום התמ"א על זכויותיה המורחבות באופן כלכלי שונו לאחרונה התקנות בכך שניתן להוסיף קומות חדשות ללא חובת הקמת חדר מדרגות מוגן אש ומופרד בבנין קיים המוגדר כנמוך כל עוד הגובה שבין מפלס

הכניסה לבנין למפלס הכניסה לדירות החדשות לא יעלה על 22 מ' ו-29 מ' במקרה של תוספת קומות בבנין קיים המוגדר כגבוה.

ראוי לציין שבבנין קיים בו קיים חדר מדרגות מוגן אש ומופרד חובה להמשיכו במתכונת הקיימת גם בקומות החדשות המתווספות.

בכך שופרה הכדאיות הכלכלית על ידי מתן אפשרות כניסה מחדר המדרגות המשותף עד לדירות שבקומה התשיעית שמעל לקומת העמודים.

כמו כן מתיחסות התקנות החדשות למרחקי דרכי המילוט עם ובלי גלאי ומתזי אש, חובת המשך חדר המדרגות לגג העליון כיציאת חרום נוספת, חובת השארת ¼ משטח הגג כפנוי למטרה זו ועוד.

ביישום התמ"א בחלופת "פינוי-בינוי" קיימת חובת הקמת חדר מדרגות מוגן אש ומופרד במתכונת הרגילה דהיינו בכל בנין העולה על 4 קומות על גבי עמודים.

מן המפורסמות שקבלת היתר בניה מותנה בהמצאת מקומות חניה בהתאם לסוג הבניה המבוקשת ולהיקפי הבניה המבוקשים והקיימים. המצאת פתרונות החניה מהווה תנאי בסיסי לעמידה בתנאי היתר הבניה וקבלתו.

המצאת פתרון החניה יעשה בהתאם לתקן הארצי אם לא צוין אחרת בתכנית מפורטת (תב"ע-תכנית בנין עיר) החלה על החלקה בה מבוקשת הבניה.

עבור הקמת מבנים שיעודם לתעשיה ומלאכה ידרש מקום חניה אחד לכל 100 מ"ר שטח עיקרי מתוכנן כמבוקש בהיתר. (לא יובאו במנין מספר מקומות החניה שטחי שרות הכלולים בבקשה כגון: שטחי אחסנה, מדרגות ומבואות, מעברים, מרתפים, מרחבים מוגנים וכו'.).עבור בקשה להקמת מבני משרדים או מסחר או משולבים ידרש פתרון חניה אחד לכל 30 מ"ר שטח עיקרי.

עבור מבני מגורים משותפים ידרשו פתרונות חניה כמספר יחידות הדיור (הדירות) ובהתאמה לגודלן.

לדוגמא: עבור דירות קטנות בשטח של כ-70-80 מ"ר ידרש מקום חניה אחד לכל דירה. עבור דירות ששטחן גדול מאד ידרשו 2 מקומות חניה. לדירות בינוניות בשטחן ידרשו מקומות חניה ביחס של 1.4 חניה לכל דירה או 1.7 חניה לכל דירה בהתאמה לגודלן.

עבור הקמת מבנים צמודי קרקע פרטיים ידרשו 1-2 מקומות בהתאמה לגודלם.

הדרישה להמצאת פתרונות חניה חלה גם למקרים בה מבוקשת בניה חדשה והן לבניית תוספות. למקרה של בקשה לתוספות, יוחשבו מספר החניות המבוקשות בהתאם לשטח התוספת המבוקשת ובהתאם ליעודה.

גם במקרים בהם מתבקש שימוש חורג, כגון: שינוי יעוד הבנין שבהיתר מבנין תעשיה למשרדים, תידרש תוספת מקומות חניה בהתאם לשטחי הבניה הקיימים מיחס של מקום חניה אחד לכל 100 מ"ר שטח עיקרי ליחס של מקום חניה אחד לכל 30 מ"ר שביעוד המבוקש החדש.

למרות האמור לעיל, ככל שעל החלקה בה מבוקשת הבניה חלה תכנית בנין עיר הקובעת בהוראותיה המצאת פתרונות חניה במספר גדול יותר מהנזכר, יומצאו מקומות אלו במספר ובמיקום שמכתיבה התכנית.  בנוסף לאמור לעיל, במבנים בהם מתקיימת פעילות ספיציפית כגון: מסעדות, בנקים, מלונות, תאטראות, אצטדיונים, אולמות ארועים וכו'. מספר החניות יקבע על פי מספר המשתתפים ובגודלו של המבנה בהתאם לתקני החניה הארציים.

בהעדר האפשרות להמצאת מקומות חניה כנזכר לעיל בגלל גודלה הקטן של החלקה ו/או תכסית הבנין הקיימת, בסמכות הרשות המקומית להמיר מספר מקומות החניה החסרים בתשלום לקרן חניה המכונה גם כופר חניה. גובה התשלום יקבע על ידי שמאי המקרקעין של הועדה המקומית ביחס למיקומה של החלקה בעיר. סמכות זו ניתנת אך ורק ובסמיכות לחלקה בה מבוקשת הבניה, קיים חניון ציבורי שהוכשר על ידי הרשות המקומית וזאת במרחק הליכה סביר של כ-250-300 מ'.

כמו כן, קיימת סמכות כאשר מתוכנן מגרש חניה כנ"ל כאשר התשלום יופקד בקרן שיועדה על ידי הרשות למטרה זו. במידה והרשות לא מימשה הקמתו של מגרש החניה הציבורי בפרק זמן של 10 שנים, אזי יוחזר התשלום למבקשי ההיתר בתוספת רבית והצמדה מיום התשלום.

תיכנון מיקום החניות יכול להעשות במפלס הכניסה לבנין שבמפלס הכביש או במרתפי חניה תת-קרקעיים או במשולב. בחלק מהמקרים, מיקום החניות מוכתב על ידי התכנית המפורטת החלה על החלקה. היציאות והכניסות לחניות מהחלקה, מספרן, מיקומן ודרכי הגישה אליהן יעשה בכפוף לאישור של יועץ התנועה והחניה של הרשות המקומית להבטחת עמידה בהוראות הבטיחות, ועמידה בתקני החניה בדבר רוחב דרכי גישה, גודל תאי החניה ומסועי הגישה והתמרון.

בהעדר יועץ כנ"ל, יעשה הפתרון באישור מהנדס תנועה וחניה של מבקש הבקשה.

בחלק מהרשויות המקומיות יותרו פתרונות חניה באמצעות מכפילי חניה ו/או מתקני חניה תת-קרקעיים רובוטיים ואחרים.

בהקמת מבנים שיעודם  למגורים משותפים, משרדים, מסחר, תעשיה ומוסדיים, יתוכננו מספר חניות עבור בעלי צרכים מיוחדים (נכים) כמתבקש מחוק הנגישות.

בבנינים שיעודם למסחר ומלאכה יתוכננו מספר מקומות חניה עבור חניה תפעולית של משאיות לאפשר פריקה וטעינה וזאת בהתאמה להיקפי הבניה המבוקשים והקיימים.

כל הנזכר לעיל בדבר חובת המצאת מקומות חניה כתנאי לקבלת היתרי בניה תקף גם בבקשות לקבלת היתרים למימוש תמ"א 38 (תכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים נגד רעידות אדמה).